הפולנים באים \ The Poles Are Coming
תיאטרון הבית גאה להזמין את מגדה שפכט ושמעון אדמצק, צוות במאים שותפים מפולין, שעבודותיהם שמו אותם בחזית היצירה העכשווית הצעירה הפולנית לשיתוף פעולה קיצי, יצירתי ושאפתני.
השאלה שהובילה אותנו כתיאטרון היא מה ניתן לעשות כדי לפרוץ מחדש את מחסום השפה שמגביל ומגדר את מרבית עבודות הבמה התיאטרוניות שמופקות בישראל ואיך ניתן לייצר קו פרודוקציות מתוך רצון לעירוב תרבויות שיובילו ליצירה בינלאומית מקורית שתציג אצלינו בבית כמובן אך תצא לסיבובים בעולם. אמן.
במילים אחרות מגדה ושמעון יגיעו בראשון לאוגוסט לתל אביב ומיד יחלו עשרים יום דחוסים עם צוות ישראלי של פרפורמרים, אמנים חזותיים ומעצבים בשביל לייצר את הליבה של היצירה עליה הם יעבדו ב2018 בתל אביב ובקרקוב.
17.08 - Staging The Obvious - חשיפה ראשונית של תוצרי עבודת המעבדה. הכניסה חופשית...
Staging The Obvious
תוכנית הרזדינסי של תיאטרון הבית, אשר אירחה את היוצרים הפולנים מגדה שפכט ושמעון אדמצק מגיעה לסיומה ביום חמישי הקרוב - ואנחנו מזמינים אתכן למופע מסכם. זהו מופע ללא עלות. אך ורק הרשמה מוקדמת פה :
https://www.eventer.co.il/d83y3
העבודה Staging The Obvious חוקרת את המפגש הבין תרבותי דרך גיבורי על עם כוחות על חסרי משמעות. דרכם היוצרים מבקשים להתבונן על הברור מעליו, על הפרדוקס, על מציאות בלתי אפשרית, ועל הפגיעות שמאחוריה. כל פרפורמר עם כוחות העל חסרי התועלת שלו עובר תהליך של כתיבת המיתולוגיה שלו עצמו למען הפשטה ופירוק, למען ערעור הסטטוס קוו הפרטי, למען ההנאה שבטיפשיות ולמען גירוי מחודש של הדמיון.
זהו שלב ראשון של תהליך היצירה, אורכו כ-50 דקות.
קונספט בימוי : מגדה שכפט ושמעון אדמצק
על הבמה : יעל מור, גל דורנפלד , בת אל דותן ויניב סגל
וידאו ועריכה : עומרי רוזנבלום
הפקה : רן לשם
המופע ברובו בשפה האנגלית!
בתמיכת קרן אדם מיצקביץ׳, פולין.
STAGING THE OBVIOUS
The residency program “The Poles Are Coming”, which hosted polish creators Magda Szpecht and Szymon Adamczak in Habait Theatre in Tel Aviv - Yafo is coming to its end this upcoming thursday - and we hereby invite you to the summing up event.
It ‘s free - just sign up here:
https://www.eventer.co.il/d83y3
STAGING THE OBVIOUS is a performance-in-making, a result of studio and field research in Tel Aviv, which explores the intercultural experience via idea of superheroes with useless superpowers. Through them the creators are asking to observe the obvious, the paradox, the impossible reality and the vulnerability found behind it.
Each performer with his useless superpower takes the process of writing his own mythology and fuels it with personal experiences. In result, makers propose a sharing of collective fictions, a sort of invitation to re-imagine the-out-there in abstractive, stimulating way. The sake of it is to question one’s status quo, to seek the joy of stupidness and to question “the limits of reason”.
Concept and directing: Magda Szpecht & Szymon Adamczak
Video and editing: Omri Rosenblum
Cast: Batel Dotan, Yael Mor, Gal Dorenfeld, Yaniv Segal
Production: Habait Theatre
Thanks to: Adam Mickiewicz Institute
"?Drinking the OBVIOUS- how to be an artist and collaborate with others"
הפולנים באים - ערב של שתיה, מחשבה, שיתוף, פעולות, קשקושים וביצועים ב״קן הקוקיה״
במסגרת האירוח של יוצרי התיאטרון מגדה שכפט ושמעון אדמצק בתיאטרון הבית, אנחנו מזמינים אתכן, יוצרות ויוצרים רב תחומים, או מכל תחום שהוא, לדרינק הכרות. מסיבה כל-תחומית שהיא מרחב ידידותי של שיתוף. שימו לב - זהו אירוע שבו יש את האפשרות להציג את עצמכן או את גוף העבודות שלכן או משהו בין לבין. זה קורה בהרשמה - אז שלחו לנו פה הודעה : )
אז מה האירוע ? מגדה ניסחה מדהים את תפיסת העולם שממנה האירוע נוצר - אז הנה זה בא :
״ השאלה המרכזית היא : למה לא לשתף פעולה כשאנחנו חיים בזמנים בהם הכל מתמזג, נמס, מתערבב ומתמקסס אחד בשני?
באמנות העכשווית לאמן מותר לדבר באיזו שפה שהוא רק רוצה - רקדנים כותבים ומשחקים, שחקנים רוקדים ומביימים, במאים מופיעים, סופרים שרים, אמנים חזותיים אוצרים, אוצרים מתקלטים וכו׳ וכו׳
המסקנה היא שאמן בן זמננו יכול לבחור את המדיום שלו (כצורה של ביטוי) בצורה חופשית. לכך אני מתכוונת כשאני קוראת לתיאטרון מרחב של חופש. אז בעצם אין חוצץ יותר בין האמן החזותי ואמן המופע יותר. ובפשט של זה - זה פשוט נעים ומשמעותי כאשר אנחנו מוצאים מכנים משותפים עם יוצרים נוספים, והמגוון מאפשר לנו מרחב של למידה והתפתחות משותפת. כיוצרת תיאטרון, להזמין אמנים חזותיים נגיד הוא להזמין חילוף של מחשבות עם אנשים שאני כנראה חולקת איתם מחשבות ושאיפות דומות, רק שהאסטרטגיות למימושן שונה.
מבחינתי מהות המפגש הזה, המסיבה הזאת, היא להתרכז ביחד על הרעיון העיקרי, הליבה שממנה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ולמה אמנות היא הדבר החשוב ביותר בחיינו. ומהם הרעיונות שלנו בשביל להפוך את האמנות לחשובה עבור אחרים. זה צריך להיות אירוע דמוקרטי, שנותן אפשרות להבין שאמנות היא רחבה יותר מיצירות ספציפיות ואינטרסים פרטניים. למען כך אני מציעה פורמט של מעגל, בו אפשר יהיה להציג ולהתדיין על רעיונות. הייתי רוצה שכל האנשים שיבחרו להגיע ישבו ביחד במרחב מאפשר וידידותי.
אולי מישהו ירצה לשאול משהו, אולי אחר ירצה להראות על מה הוא עובד או פשוט להגיד מה שיש לו לומר על אמנות. יש לי אינטואיציה שלכולנו יהיה משהו במשותף, אחרת לא היינו בוחרים לעסוק בתחום. זה רציני ומשמעותי לדעת מי ומה סובבים אותנו. אמנות היא תמיד משהו שאנחנו חולקים עם האחר. אף אחד לא מייצר אמנות בואקום. בואו נלמד משהו אחד על השניה. בואו נייצר תוכנית להפיכתה של האמנות לחשובה יותר ויותר לחברה בה אנחנו חיים. בואו נייצר מפגש בין אינדיבידואלים שלחלוק איתם זמן ומרחב משותף לשוחח על אמנות היא פעולה נדירה ומשמעותית. זה הדבר הכי חשוב עבורי. איך נוכל לחשוב יחדיו על אמנות המופע ככלי לשינוי העתיד ?
כי אני חושבת על עולם הפרפורמנס/תיאטרון כמרחב בו יכולות להופיע כל סוגות האמנות מכל הדיסיפלינות השונות (ספרות, וידאו, מוזיקה, מחול, לייב-פרפורמנס וכו׳) והגיעה העת לייצר דמוקרטיה בין כל הדיסיפלינות הללו - לא לחשוב על אף אחת מהן כיותר או פחות חשובה מהשניה. בוא נעבוד עם המיטב שיש בכל אחד מאיתנו בזה הרגע הנתון. כמו שוק חופשי של רעיונות, מחשבות, פגיעויות ומטרות
רוצים לשתף על מה אתם עובדים? לומר משהו על אמנות? אמנות המופע ככלי לשינוי?
פנו אלינו בבקשה להרשמה מראש שנוכל להערך ולתכנן את הזמנים ביעילות.
אוצרות והפקה : ג׳ייסון דנינו הולט ומרינה פוזנר
STAGING THE OBVIOUS
הכותרת ששמעון ומגדה קיבלו מתיאטרון הבית לעבוד בהשראתה היא : Tomorrow's past - בתגובה הם ניסחו את שאלת המחקר שלהם. כך הם הגו את STAGING THE OBVIOUS - הנה תוכן הפרויקט (השראה נעימה) :
In the frame of Staging the obvious residency we would like to develop a work in progress with you. Our initial thoughts are to explore theatre as a space of freedom and look how can we express something we call „useless superpowers”.
In context of the working methods and rehearsal process it especially means that we are going to have multi-disciplinary approach - we will try to employ skills and mediums of expression you feel comfortable in or those you would like to try out or propose to others. Freedom of making can give freedom to those who watch. We will make interviews, improvise a lot and share inspirations. When you show a meme, who knows what I would show you as a reply to it.
Why staging the obvious? Obvious is this what is already here. It’s like politics, very present and at the same time not present at all. It’s like theatre. Sometimes there are so many hidden rules for something to become theatre or peformance, people have to find roles for themselves or be given roles in order to call ‚theatre’ the thing they are doing. We think that with each piece we are making we need to redefine each time for everybody involved what is it that we do this time. To see what is already there: who can do what, who wants to learn something, who has a story which needs to be told at this moment of his/her life.
Those „useless superpowers” we perceive as something silly, something little which makes us all who we are. Szymon blinks a lot and has the power to have 30 tabs open in the browser all the time, whenever. Magda has the power to fly unless there's air or gravity. What’s yours?
עוד קצת על שמעון ומגדה
Magda Szpecht
born in 1990 Jelenia Góra, Poland. Theatre director and author of installations and performances; she was studying Drama directing at the The Ludwik Solski State Theatre School in Cracow. Previously, she graduated Journalism and Social Communication with specialization in Creative writing at the University of Wroclaw. She’s interested in creating multidisciplinary art that’s at the same time intense and intimate, balancing on the fringes of a sincere emotional experience and a surrealist, abstract world, often exploring non-human perspectives and unobvious ways of describing reality. Her most important works are: “dolphin_who_loved_me”, “The possibility of an island” based on the novel by Michel Houellebecq, “Schubert. Romantic composition for 12 performers and string quartet”, “In dreams begin responsibilities” and “Last animals”. (pic by Justyna Sinkowska)
Szymon Adamczak
is a theatre maker from Poland who lives between Amsterdam (DAS Theatre) and Kraków (in-house dramaturg for National Stary Theatre). He is recently occupied with building his own vocabulary of theatre, especially tracing what has to happen so that it happens. As his mind is the all-you-can-eat one, expect a mixture of devised, personal, fictional and real-time theatre doings
הפרויקט נתמך על ידי המכון הפולני, תל אביב ועל ידי מכון אדם מיצקביץ׳, וורשה
