דוגרי/סקרבאו // 26 באוקטובר

ערב דואטים באורך מלא של שני יוצרי מחול: על כנות לעומת אמת, רקדן לעומת קהל, וכן יצירתיות, שחזור וכפל משמעויות.


דוגרי

מאת בשמת נוסן


המילים הן שכבה אחת אך המשמעות היא בגוף, ברנדומלי, במחווה, בשטף, בחשיפה, בדחיסות. שטף של כנות, מופע של תשומת לב שמסיח את דעתנו מלהקשיב באמת.

את המופע מלווה טקסט מוקלט שנשמע כמו רשימת מכולת של סודות, רחשי ליבם של הרקדנים, הכוריאוגרפית וקרובים נוספים. הרקדנים חושפים את מחשבותיהם, את היחס שלהם לאמנות בה הם עוסקים, לקרוביהם ולחיי היומיום. הגוף והפנים נעים בצורה נפרדת מהטקסט ובדרכם הם מבטאים רגשות, מחשבות ואף אמת אחרת - ריקוד כנה. 


המופע עוסק ומציג כנות, אבל בעצם זו היא כנות מדומה. הביטוי העצמי שעולה כהקלטה, כשכפול, מציע למצוא את עצמנו בסיפור של האחר - הרקדנים מבצעים ליפ סינק לקולות, מחליפים ביניהם קולות, ומשמשים גוף למילים ולסודות של אנשים אחרים: צעיר, מבוגר, נשי, מדוכא. גופם מחייה את הטקסט המושמע ויוצק בו משמעויות חדשות, אשר מתוכם עולות שאלות על מהותה של האמת.  


רקדנים ושותפים ליצירה: בן גרין, שי קוקוי

עיצוב פסקול: מתן דסקל

עיצוב תלבושות: קובי סוויסה

הפקה וניהול: תמיר רקושקין


***


סקרבאו

מאת אנדריאה קונזטנזה מרטיני 


במסגרת פרפורמטיבית, מתגלה המחיר והעונג שברצון להיהפך לאובייקט. סקרבאו באיטלקית הוא שמה של חיפושית אשר במצרים העתיקה הייתה סמל להתחדשות ולידה מחדש. סקרבאו הוא גם שמו של משחק השולחן שבץ-נא. משחק בו פירוק והרכבה של רצף אותיות מוליד משמעויות שונות. שני רעיונות אלה עומדים במרכז היצירה. תהליכי העבודה החלו ביצירת רצפים תנועתיים. בהמשך אורגנו וסודרו מחדש באופן אשר הוליד אשליה של נרטיב. במסגרת כוריאוגרפיה זו הבשר, העור והעצמות, המאמץ, העייפות ומבטו של הצופה, הם האלמנטים אשר מניעים את היכולת לשוב ולשנות צורה.


כוריאוגרפיה: אנדריאה קוסטנזו מרטיני 

ביצוע: אבידן בן-גיאת, אנדריאה קוסטנזו מרטיני 

דרמטורגיה: יעל ביאגון ציטרון 

מוסיקה: John Cale and B. Eno, Binya Reches, Battiato


כרטיסים:

26 באוקטובר, יום חמישי 20:00 לרכישת כרטיסים