דיבור נגוע 2# | 5-15 בפברואר

דיבור נגוע 2# - כאן לא מצלמות תיאטרון | 5-15 בפברואר 

 היי כאן תיאטרון הבית.
אומרים שיש איזה וירוס שמסתובב בחוץ ושכדאי להמנע מלהתקהל במקומות צפופים אז בזרימה עם זה החלטנו להזמין את יוצרות ויוצרי התיאטרון לייצר לנו סרטים קטנים.
הסרטים הם ממש לא תיאטרון אבל גם ממש כן הם.
הקולנוע הוירטואלי החולני שלנו חוזר בפעימה שניה למשך עשרה ימים בלבד.

לסיבוב הדאווין מצטרף ג׳ייסון דנינו הולט עם METOHARIM חנות נרות פופאפית דיגיטלית שתהיה פתוחה לכל ימי ההקרנות.

מי צילמה ומי מראה בפעימה הנגועה השניה? 

יום חדש | בנימין יום טוב
אני אוהב את החיים שלי.
אני נהנה מהחיים שלי.
אני אוהב לחיות.
לרוב אני עייף
ועצוב.
כשהעייפות מתערבבת עם העצב
אני תולה הרבה תקוות על כוס קפה.
זה לא יום מדכא,
זה יום חדש!

אחרי הסוף | תמר קינן
לואיז מתעוררת ומוצאת את עצמה במקלט של מארק, שהציל את חייה אחרי שפצצה מלוכלכת התפוצצה במרכז העיר. למארק, שתמיד מוכן לגרוע מכל, יש כל מה שנחוץ כדי לשרוד את המתקפה הזאת: שימורי שעועית, משחקי קופסא וסכין. עכשיו צריך לחכות שהנשורת הגרעינית תתפזר והם יוכלו לצאת החוצה. מארק אומר שזה יקח שבועיים.

الأيام אלאי-ם | אלעד משה
ים. יבשה. שכונה. דיסוציאציה.
יצירה לא מגובשת או הזמנה לבחינת העולם בראייה פריפריאלית.
אירוע דיגיטלי העוסק בנזילותה של הזהות בחברה רב תרבותית.

שימו 3> בפעימה השניה יתארחו גם עבודות מתוך הפעימה הראשונה של פרויקט דיבור נגוע...

הלילה את תישני | יעל מור וגיא כוכבי
בת ים אבודה, שתי נשים מקושרות טלפתית ונערה מכושפת אחת מבקשות עזרה בפיענוח מסרים ממעמקי התודעה בתקווה להתחמק מגורלן.
"הלילה את תישני" הוא סיפור על 4 נשים עם תודעה קולקטיבית אחת הפורצת את גבולות עצמה ומערערת את תפישת המציאות שלהן.

בּוּאֵנוֹ בּוּאֵנוֹ | אריאל ברונז
ֿתגובת נגד להתנהלות המעוותת של הממשלה, התקשורת, והחברה הישראלית, בפרשת האונס הקבוצתי באיה נאפה.
השיר מבקש לעמת אותנו עם הלקסיקון התרבותי של ה ״מיין סטרים״ הישראלי, המבוסס על ערכים ונורמות המעודדים אונס.
במציאות בה חיים של נערות צעירות פחות חשובים מרייטינג וקריירה של זמר מפורסם, ושופטים מעדיפים להימנע מלהרשיע "נערים" כדי לא לחרב את עתידם, המיין סטרים הפך למילה נרדפת לאונס.
 
תיאטרון הכספת מציג:  | אריאל בראון
לא כל העולם במה - בזמן שרודפי חופש ממהרים להדביק את הפער בין המציאות לדמיון עד לקנה מידה של 1:1, בונה התפאורות משאיר מאחוריו שלטי ניאון זעירים לדלוק על גג התיאטרון המיניאטורי.
במהלך החודשים האחרונים כינס אריאל בראון קבוצה של יוצרים במטרה להקים את 'תיאטרון הכספת'.
מבנה התיאטרון ששוכן בכספת נטושה של בנק, מבקש לשנות את אמות המידה ובכך גם לייצר מיתולוגיה תיאטרלית חדשה. 

איך זה עובד?

כנסו לעמודי העבודות, הצפיה חופשית ומומלצת לכל ימי ההקרנות.
החל מיום שישי (5 בפברואר) בשעה 00:00 למשך עשרה ימים.

 רק בריאות לכולן,
3> צוות תיאטרון הבית.